כשמזכירים את נאור ציון עשויה לעלות מחשבה על חיקויים של קופאיות רוסיות, פינוקיו, רוברט דה נירו ובדיחות על ערסים. פעם אפילו שמעתי סיפור עליו – שהוא מבקש ממישהי מהקהל שתגיד לו שקוראים לה דייזי, בשביל שהוא יוכל לשאול את מי שיושב לידה אם הוא הנהג שלה.
ואז הגיעה “החברים של נאור”. סדרה שמבקרים חיכו לקטול אותה כמה היא לא סיינפלד, במיוחד אחרי “פאזל” המביכה של יואב צפיר. מדובר במבנה חברתי של ארבע-חמישה חברים (כולל בחורה), ודמות ראשית של סטנדאפיסט שמשלב קטעים מההופעה שלו בתוכנית.
ואכן, אחרי ששודר הפרק הראשון בעונה הראשונה, התברר ש”החברים” היא אכן לא סיינפלד, אך התברר גם שטוב שככה. מדובר בסדרה מצחיקה בפני עצמה, שלמדתי לחבב יותר ויותר עם הזמן.
הוזמנתי (או הזמנתי את עצמי) כבלוגר, להקרנה של העונה השניה בסוף השבוע. שם הצג פרק כפול מאצע העונה.
במרכזו של הפרק, שהוא קורב לפיצ’ר, נקלע ציון למלחמה בין ראשי הפשע בתל אביב המגולמים על ידי איציק כהן ועמוס לביא – שחקנים מצויינים שנתנו הופעה מעולה. המשטרה מבקשת ממנו לחמם אותם אחד על השני על מנת לעזור לה ללכוד אותם.
יובל סמו, קומיקאי מבריק בעצמו, מחליט במקביל שגם הוא מאפינור ומאמץ לעצמו את הגינונים והקללות שמלווים לעניין. מכאן הכל הולך ונהיה מסובך עד הקרב האחרון בין לביא לכהן – בו כולם מוצאים את עצמם מעורבים.
כל זה, כמובן, במופרכות תסריטית שאופינית לכל סיטקום עם בדיחות קצת מטופשות, אך גם עם הברקות קומיות שידברו לחובבי טלוויזיה, שלא לומר לארון סורקין. באחת הסצינות מפקד משטרה פונה לשני פקודיו כשהם הולכים, ואומר להם “דברו מהר כי עוד מעט נגמר לנו המסדרון”.
נראה שציון, יחד עם חוש ההומור שלו, עבר תהליך חשוב של התבגרות מאז ימיו כסטנדאפיסט, ואפילו מאז העונה הראשונה. לפחות על פי הפרקים הללו – איו ספק שמדובר בסיטקום ישראלי מקורי, מצחיק ומושקע מואד – גם בכתיבה וגם בהפקה. צחקתי בקול לאורך הפרק בלי להרגיש נבוך.
ציון קצת נחנק כשעלה על הבמה אחרי ההקרנה, וסיפר איך נאלץ לבקש טובות ולבצע צילומי השלמות פחות או יותר בעצמו, כאשר נגמר התקציב. הוא גם אמר שהוא לא ירוויח כסף מהעונה הזו, ואיך עשה את זה בעיקר בשביל היוקרה, הנשמה, והפידבק שהוא מקבל ברחוב – ואני מאמין לו. באופן מצער אפשר למנות על יד אחת את הסיטקומים הרציניים שמשודרים היום בישראל. וב”למנות” אני מתכוון להרים אצבע אחת ולהגיד “החיים זה לא הכל” עם קושניר, ואולי “רמזור” שהתסיימה.
הפקת העונה השניה ושידורה במצב של ערוץ 10, ובמצב הטלוויזיה בכלל, על רקע מאבק היוצרים – מראה שאפשר לעשות סיקטום ישראלי מצחיק וכיף לצפיה. צריך רק להשקיע.